הכל היום נורא מתקדם.

כולנו רוצים להתקדם.

הכל נמדד ומדוד בהתקדמות ובהאם זה מקדם...

איך התרגלנו להגדיר התקדמות? 

איך היוגה פוגשת התקדמות ומה יש לה לומר בנושא?

מבחינת היוגה, ההתקדמות אינה בצורה, או ביכולת, או בהישגיות. בטח שלא בנראות ובכוונה להרשים מישהו מבחוץ. אנחנו מתקדמים ביוגה ומשם בחיים ככל שאנחנו יותר מוכנים, יותר מכוונים, יותר נכונים למפגש, יותר נפגשים עם עצמינו ושוקטים מעט. התהליך באופן הזה תמיד ייקח אותנו פנימה. ההתקדמות במובן הבנאלי שלה תמיד תמשיך לקחת אותנו החוצה.

השיח על התקדמות אל מול תהליך פותח לפנינו את נושא "התנוחות המתקדמות" וההבנה שאנחנו מתקדמים ככל שאנחנו מתקרבים ולא מתרחקים או משיגים או כובשים. אנחנו מתקדמים ככל שאנחנו יותר שקטים, מעודנים, פנימיים, חוקרים, מעמיקים.

נתרגל ברוח הזו תוך כדי שאנחנו מפרקים את התנוחות לשלבים, מנגישים אותן ע"י שימוש בעבודת זוגות ואביזרים. כשנפסיק להתקדם אל הצורות, נתחיל באמת להתקדם אל עצמינו. מוזמנים באהבה.