הירהורים
המשבר האמיתי
הרבה לפני משבר הקורונה כבר היה כאן משבר ענק. אני חושבת שהשבר המשמעותי שמזמן נוכח בחיינו ומהדהד בכל רמ"ח אברינו הוא עניין היחסים.
ואז הגיעה הקורונה....
מדהים איך הכול השתנה. איך כל רגע ורגע זה ממשיך להשתנות ומזמין להשתנות. השינוי הוא מדהים בכל הרבדים והסוגיות.
בין זיכרון לעצמאות
כל יום הוא מיוחד. כל יום הוא בעל משמעות וחסר משמעות באותה מידה. ועדיין... מכל ימות השנה, הימים האלו נוגעים בי עמוק, מזכירים, כואבים, מחזירים, והזמן... הזמן לא מרפא דבר, לא מוחק ולא שוכח אף לא רגע אחד.
פסח
יש האומרים שזהו החג שאולי הכי מתכתב עם פילוסופיית היוגה. חג שמדבר על עבדות אל מול חירות. על שיעבוד אל מול חופש.
רקמת החיבור
היוגה מציעה לנו רקמת חיבור בין החיים לעצמינו. ההזמנה עבורנו תהיה להחיות את היוגה כרקמה מחברת ולא להשאירה כתרגילי גוף על מזרן או רעיונות רחוקים ופילוסופים על מדף הספרים בספרייה.
החיים נוצרו עבורנו...
כשאנו מבינים את האבולוציה הטבעית של החיים אנו מבינים שהחיים נוצרו עבורנו. אותה הבנה מביאה עמה הבנה נוספת – אנחנו נוצרנו עבורם. כלומר אנחנו כאן כדי לייצר חיים, לייצר את החיים שלנו.
התבוננות על התבוננות
אדם ככל שיהיה אדם, מתבונן בדבר. בכל דבר. אך לרוב אינו מתבונן בעצמו מתבונן בדבר. זוהי כבר העמקה בסוגיית המבט ובקרבה אל החיים.
עבודה, חיים, ומה שביניהם
"האם אנו חיים למען העבודה או עובדים למען החיים?" את השאלה הזו פגשתי לאחרונה באחד מספרי הבודהיזם שמונחים על מדפי הספרייה שבביתי...
כלואים בכלובים
רק מעטים מאיתנו מפרגנים לעצמם את האפשרות שלכלוב הזה יש מנעול. עוד פחות מאיתנו מעיזים לסובב את המפתח, לפתוח את הדלת, ולצאת החוצה.
אור וצל
כל אדם מתהלך בעולם. עובדה זו ברורה. השאלה החשובה היא אם זה האדם שמתהלך, או הצל שהולך לפניו?
השלמות שבחוסר שלמות
שלמות היא משאלת לב המצויה בכל אדם.שלמות אינה מצב נטול הפרעות. שלמות אינה מצב שבו דבר אינו חסר לנו. להפך, תמיד יחסר לנו משהו.
פיסת בית
אדם שאינו מתמסר למפגש האמיתי עם עצמו, אין לו באמת בית להיות בו. אין לו באמת בית לחזור אליו בכל עת שהוא יוצא ממנו.
כשמגיעה הרוח של השינוי
"כשמגיעה הרוח של השינוי יש כאלה שבונים חומות ויש כאלו שבונים תחנות רוח..." פתגם סיני ואולי גם בשפה קצת שונה: יש כאלו שלא עושים כלום...
היוגה כרקמת חיבור
כמו רקמות חיבור בהן התברכנו בגוף... גם במציאות אנחנו חווים את רקמות החיבור... גם ביוגה. המשאלה תהיה לחיות מתוך רקמת החיבור שהיוגה מציעה כדרך חיים ולא להשאירה כפילוסופיה או כרעיון כשלעצמו...
הרהור בסוגיית ההתמדה
כאשר אני באה לגעת ולהביט אל תוך אותה מילה ולהתייחס אליה בהקשר לחיים וליוגה עולה בעיניי רוחי פטנג'לי כאשר הוא מבקש לטעון ש"התרגול נעשה בהצלחה רק כאשר הוא נעשה בהתמדה ולאורך זמן"...
משמעות לחיים
החיים - האם כל זה מסתכם בלהחזיק מעמד? האם זו התובנה בה אנו מסתפקים כל בוקר מחדש? בספרו "כוחו של הרגע הזה" כותב אקהרט טול...
אז למה אסאנה?
מתוך מסורת שמדברת על חופש, על העצמי, על שחרור מכל הזדהות, על אולטימטיביות של נוכחות, על עבודה רוחנית פנימית ועמוקה, מדוע ישנו הצורך לעבוד עם או לעבור דרך משהו ששייך במבט ראשוני לאסכולה פיזית, לממד החומרי, הגשמי, הזדהותי?...
מוקשה אופייה
כיצד פטנג'לי מצדיק את קיומה של היוגה? ע"י כך שהוא קורא לה: "מוקשה-אופיה" שבתרגום לעברית אומר: האמצעי למוקשה, כלומר לשחרור. יוגה היא האמצעי לשחרור. הפילוסופיה של היוגה היא אמצעי על מנת להגיע לשחרור. ...
מעגלים
"האיש הפשוט אינו מבין שכל חייו הם בעצם בית ספר צבאי לאימון רוחני, בו יש עליו לאמן את הגוף, התודעה והרגש כדי להשיג ניצחון בקרב על המוות והגשמה במסע של החיים"... (יוגאננדה)...
להצטרף לחיים
המאהברהטה – האפוס הארוך ביותר שנכתב אי פעם ואולי מסמל בכך את האין סוף... את הרעיון של חיים. אחד משני המיתוסים עליהם נשענת מסורת הודו הקדומה ובתוכו גלומים אין ספור סיפורים ומעשים...
אמת
בבהגווד-גיטא מלמד קרישנה את ארג'ונה את שיעור היוגה החשוב ביותר. באחד המקומות באותו שיעור משמעותי ועוצמתי מזכיר קרישנה שעל פי הוודות ישנן 2 דרכים לעזוב את העולם...
יוגה- מסורת של יחסים
אדם שיש לו חלל לא צריך מישהו שימלא עבורו את החלל. כשיש חלל אדם הוא מלא. כשאין חלל אדם הוא חסר וזקוק למישהו/משהו שימלא אותו...
יאמה וניאמה
ההתפתחות היא בלזהותראשית מרחק... ורק אחר כך האפשרות להתקרבות. כיצד נוכל להתחיל להתקרב טרם זיהינו כמה רחוק אנו נמצאים ברגע זה?
