היוגה כרקמת חיבור

כמו רקמות חיבור בהן התברכנו בגוף... גם במציאות אנחנו חווים את רקמות החיבור... גם ביוגה.

המשאלה תהיה לחיות מתוך רקמת החיבור שהיוגה מציעה כדרך חיים ולא להשאירה כפילוסופיה או כרעיון כשלעצמו. אנחנו מגיעים לכל מיני מצבים וקצוות, שמחות וכאבים, התמודדויות ובחירות, ימים ואנשים, והרבה פעמים הקושי הוא שם, ברקמת החיבור.

האם בחיינו אנו עושים עבודה על חופש? מה זה חופש? החופש, היוגה אומרת, יהיה שחרור מתוך המנגנון, מתוך הקלשות. שחרור מהפעולה ה"טבעית" שלי. תמיד יבואו המצבים שההזדהות תהיה עם התוכן. מה שיביא כאב. האדם הוא החופש עצמו. כשחיים מתוך המנגנון אין חיים. מהותי לאין שיעור המקום בו אנחנו עושים עבודה על חופש. לא ניתן לשלול חופש מאדם. הכל ניתן לשלול מאדם חוץ מהחופש שלו להיות מי שהוא. נוכל להגיד למעשה שאין שוללים אדם מהאדם עצמו. כשאנחנו לא חופשיים אנחנו גם לא מתנהלים מתוך חופש מה שפוגש הרבה תסכול. אפשר שאנחנו נשארים בדרך היוגה למרות כל מה שקורה מסביב. הדרך היא הדרך שלך. העניין הוא לא אישי אלא יותר כמו חובה, מחויבות. כשאתה אומר כן למשהו – אתה אומר לא לדברים אחרים. הבחירה עצמה היא חופשית. וזה הכרחי לחיים רוחניים. כשאתה רואה ומבין את המנגנון, אתה יכול להתחיל להתנהל ולחיות שלא מתוכו. אלא מתוך החופש שקיים בך ושהוא באופן הכי כן וישיר – מי שאתה.

יש להכיר ולהבחין בהבדל שבין התחייבות למחויבות. האם החובה היא כלפי העולם ראשית או כלפי עצמך והחופש שבך? מהי חובתך? והיכן היא נמצאת אם כלל בעולמך?

"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך..." באלו המילים דיבר לראשונה ה' אל אברהם. ובכך דיבר אל כולנו. וכך היה דברו הראשון.


לך לך – לך מלשון תהיה בדרך. לך – מלשון אלייך. תהיה בדרך חזרה אלייך. 
מארצך, מולדתך, בית אביך – מכל העולם אותו אתה מכיר. דפוסים, התניות, הרגלים, תרגולים, אנשים, שיעורים. חקור, למד, הבט שנית ושלישית, אמץ מבט אחר אולי, נוסף, שהינו מעבר לכל אלו ההרגלים והמורגלים.
לך למקום אשר אראך- למקום אותו יראו עינייך. למקום אליו מבטך יובילך. עיניים פקוחות מצביעות של נשמה פקוחה, מחוברת, רואה החוצה מחד ופנימה יחדיו.
אתה פוסע בדרכך מהמקום בו אתה נמצא למקום בו מבטך (ראייתך, פנימיותך, ביתך) נמצא. כי כשאתה נמצא – הכול נמצא. אם אתה לא נמצא שום דבר לא נמצא.

מה חובה עלינו? ממבט אל העולם החובה נתפסת כמשהו השולל את החופש שלי. ממבט אחר, פנימה, מזווית חדשה – אשאל מה אני חבה לעצמי? מה חבוי בתוכי?

כמו שהדרך מסתורית (אנחנו לא באמת יודעים אותה), כך אתה צריך לגלות מה מסתתר. אתה צריך לגלות מה חב עלייך ומהי חובתך כלפי עצמך? כיצד אתה מחויב אליה בעולמך שלך. אנשים לא משתנים, החיים משנים אנשים. איך מחברים את שני העולמות? איך זכות אחת ויחידה הופכת לחובה אחת ויחידה?

הזכות היחידה היא מה שחובה עלי. כך אמר קרישנה לחברו ארג'ונה בגיטא.

בלכתי בעולם כיצד המחויבות מנחה את צעדי והמחויבות כלפי עצמי מנחה את זכויותיי בעולם.

יש לנו את הזכות לבחור בכל רגע ורגע. יש לנו זכות לבחור חיים ולהתנהל בהם מתוך החובה שלנו כלפי עצמינו. כשאנחנו חייבים לעצמינו – אנחנו חייבים לחיות כך בעולם. העולם הופך להיות זכות לדרך לחיות לפיה בתור מי שאני. החיים לא משנים אותנו, אנחנו משנים אותם, כשאנחנו מחויבים כלפי עצמינו, ולא מתנהלים לפי מה שהם מחייבים אותנו.

השינוי מביא את החיים, כי החיים כפי שהם אינם מביאים את השינוי.

חובה. התחייבות. מחויבות. חב. חבוי. חיובי.

מילים להתבונן דרכן ומבעדן...