כשמגיעה הרוח של השינוי

"כשמגיעה הרוח של השינוי יש כאלה שבונים חומות ויש כאלו שבונים תחנות רוח..." פתגם סיני
ואולי גם בשפה קצת שונה: יש כאלו שלא עושים כלום. יש כאלו שנהנים מהרוח ונותנים לה ללטף את העור. השינוי הגדול ביותר הוא בלהיות. לא בלחיות, לא בלעשות, לא בלהשיג, אלא בלהיות.

הרוח של השינוי היא בכל רגע. בכל רגע זוג עיניים נפתח מחדש ונשימה חדשה נוצרת. ברגע נתון זה- האם אני מאפשר/ שותף/ מכיל/ יודע לנוע? או האם אני חוסם/ עוצר/ מפחד/ מקבע?
מהות היוגה היא קודם כל שינוי. כי היא מתחילה ב"עכשיו" שהוא מטבעו שינוי, ובהתנסות, שהיא מטבעה הזמנה אפשרית לשינוי.

השינוי של היוגה הוא ברמת התודעה. המינד – במקום להתנהל מתוכו, אנו לומדים לנהל אותו. כיצד? ע"י הבחנה בו, השקטתו, שליטה בו. הופכים להיות בחיבור פנימה ולא רק החוצה ואפילו מתחילים לשלוט בבחוץ. "היצור המתאווה שבי שינה את כיוונו. הפנים הולך ובולע את החוץ" (סנגופטה). *במקום ההפך.

השינוי הוא למעשה לחזור להיות מי שהנני. מי שאני בטבע שלי. מפגיש אותנו עם כל מה שאני ומי שהייתי עד לרגע זה: אוסף של מחשבות, רגשות, זיכרונות, תחושות, רגעים ותקופות. לפי רוח היוגה – עם מי שאני לא! העבודה תהיה סוג של לערער כדי להעלות, כדי לחקור, כדי לשנות. לשאול שאלות, להטיל ספק, להעלות דיון פנימי זה על סדר היום. האפשרות להכיר משהו עמוק יותר, פנימי יותר. השינוי מתחיל בהכרה שאפשר ששינוי יופיע ואף ינחה.

1.12 השינוי שהוא התרגול. התרגול של השינוי. מחד המאמץ להשקיט את המינד על מנת שפעילות הייצור שבו לא תמשיך לבנות ולהעצים את האני/ הדמות/ הפרסונה שלמעשה מרחיקות מהמהות ומהעצמי. ומאידך – כל מה שנוצר הרי גם נשמר ומאוחסן. הוויתור על השימור, האחיזה, ההשתוקקות, החומה.

1.16 כשאתה רואה/פוגש את עצמך אתה חדל להשתוקק/ לרצות את כל מה שהוא לא אתה, את כל מה שרק מעצים את הדמות ומרחיק אותך ממי שאתה. כאן השינוי יהיה ממה שאני למי שאני.

1.29 כשהתודעה פנימה, המכשולים נעלמים. כי אין מכשול בלהיות מי שאתה עצמך. יש רק מכשולים עבור מי שהוא לא הוא עצמו. כמו אמת אל מול חוסר באמת והעצמי כמו מעבר לשתיהן.

1.41 שקיפות מול הכול, במקום השתקפות של כול הדברים והשפעתם עליי.

2.5 שינוי במבט ובתפיסה של המציאות. הכרה בבלבול הקיים והשפעתו.

2.10 השינוי הוא מעצם ההתכנסות והנגישות הפנימית.

2.17 סיבל הסבל: החיבור בין הרואה לנראה, במקום ההפרדה והבנת הכוחות הנפרדים. הנראה מטרתו התנסות ושחרור, לא חומות ומעצור. אנו לרוב לא מתנסים בו ובטח שלא משתחררים ממנו.

2.20 הרואה הוא המבט כשלעצמו פנימה, רק המבט, ורק פנימה, והוא הוא טהור כמובן.

2.21 כל מהותו של הנראה היא למענו של הרואה. כאילו הנראה קיים שם אך ורק בשביל הרואה. אין לו חשיבות אם אין מאחוריו רואה. כשהיום יום שלנו הוא כולו בעשייה שמכילה איכות של רואה אנו בנתינה. כשאנו בנתינה, החיים ניתנים לנו ואז אם אין התנגדות או חומה, יש סנכרון בחיים. כשאדם חושב למען האני/ הנראה – הוא לא הופך דומה לעצמו. הוא מתרחק. ממד של אור קיים בכל דבר כלומר דרך כל דבר ניתן לראות. העניין הוא הכלי. מתי המציאות הכי קרובה לאור? כשהיא תחת איכות של סטווה – צלילות. עובדים על צלילות, שקיפות, צניעות, על חופש פנימי, על התנסות במה שמעבר למינד.

2.23 הבנה שיש את הרכוש (פרקרטי) ויש את בעליו (פורושה) ואין בלבול. אנו בעל הבית והמציאות ומה שקורה בה הם רכושנו אותו אנו למעשה רוצים לשחרר מאחיזתנו.

2.26 השינוי הוא בלהיות. מבט מבחין עקבי, עבודה פנימית, יהיו אלה האמצעים לסלק את החשכה/ הבורות/ הבלבול.

3.13 כל הטרנספורמציות של הצורות מכילות שלבי התפתחות. כדי לאפשר שינוי חייבים לעבור התפתחות מסוימת ברמה הפנימית.

3.15 כשהיוגי רואה את ההשתנות מרגע לרגע הוא מבין שזו הסיבה להשתנות הגלויה לעין שמחוללת טרנספורמציה בחיים. ההבנה למעשה שהכול כל רגע נותן לשינוי והשינוי קורה בכל מקרה בין אינסוף הרגעים. הטרנספורמציה היא אוסף כל הרגעים אליהם לא התנגדנו אלא אפשרנו.

4.18 בזכות העובדה שהעצמי אינו משתנה – הפעילות המנטלית תמיד ידועה לאדונה. האמת לאמיתה תמיד ידועה. יש לאפשר את השינוי עבור ולמען העצמי שאינו בשינוי. שינוי חיצוני לא יועיל כיוון שלא יהיה מסונכרן על האי שינוי הפנימי.

4.25 עבור מי שרואה את ההבדל בין פורושה לפרקרטי התפיסה השגויה בדבר טבע העצמי נפסקת.

4.26 התודעה והחיים ככלל נוטים לעבר קיווליה כלומר שחרור וחופש. חופש מכל מחסום, חומה, התנגדות, שימת לב הן לשינוי ממנו נובע החופש, ממנו אפשר נובעים החיים מחדש, מהם השינוי החשוב מכל. השינוי שהוא אתה.

4.31 המציאות כמרכז וכמהות זזה לשוליים כשכל הכיסויים הוסרו. מה שניתן לדעת הופך לשולי, כי הידיעה והמפגש הפנימי הופכים להיות לב העניין, הנצחי. ויש לנו בחירה בכל רגע נתון.

העניין הוא לא לחכות לדברים שישתנו. אלא כל רגע להמשיך לעבוד על מנת להשתנות. כי טבע המציאות הינו שהכול נמצא בשינוי והכל סובב סביב מה שאינו ניתן לשינוי שזה האמת/ העצמי.
ברוח של היוגה במקום המתנה ל... המתנה עם....

להכיר בשינוי, בהשתנות, להצטרף אליה במקום לחסום. להצטרף במקום להניח מכשולים כפחד/ רצון/ אי רצון.... שלמעשה אינם באמת קיימים או יש לומר אמתיים – פוגשים באמת. לאפשר את החופש, להתנסות במה שמביאה המציאות, כי החיים ניתנים ואנו נותנים. דומה מושך דומה. איכות של רואה.

"החיים אינם חיי אמת מפני שאין בהם אמת" (בידרמן) האמת היא בתוכי ולא בחיים. השינוי יהיה במקום לחפש אותה עקב ומכורח הנסיבות, לפגוש בה בתוכי. חיים שאין בהם אמת/ חקירה/ עיון – לא שווה לחיותם כיוון שאז הפרט חדל להיות כפרט והופך לכלל. מה שקורה בהרבה מקרים. הפרט הופך לכלל של חברה ותרבות וכואב כל חייו את המרחק מעצמו.

"כל עוד נחשוב שהיא (האמת) אנחנו (במקום בנו) - אנו נחייה חיי שקר שווא וריק. ניגודם של חיי אמת אינם חיי שקר. הם חיי אפס שלא שווה לחיותם" (סוקרטס)
ההגדרה העצמית שלנו אינה שלנו. מה ששלנו הוא המאמץ להיות הכי קרוב לעצמי. כמו להגיע לאותו דבר שאינו בר הריסה שהוא שלנו – שהוא הוא אנחנו.
"לקראת מקור חיי אמת ארוצה (הידיעה על האמת קודמת לכל, יש להתקדם לעברה ולעומקה)
לו אחזה בפניו בליבי ביתה לא שאלו עיניי להביט החוצה" (כשאהיה בביתי ובליבי לא ישאלו עיניי/ מבטי לחפש בחוץ).

למה כ"כ קשה השינוי???
כי אנחנו חושבים עליו. למה לא לאפשר אותו? למה לחסום אותו? למה לא לפתוח את הכול להכל ולמעשה את עצמינו סוף סוף לחיים האלו??? החופש מהידוע – מורה לנו קרישנמורטי. כמו היוגה מטרתה להביא לשחרור שהוא מעבר לידוע. למה שידענו, יודעים ונדע אי פעם.

מילה קטנה לגביי האסאנה:
2.47 התנוחה השלמה היא בהרפיית כל מאמץ ואז האפשרות שהתודעה מתחברת למשהו שהוא מעבר למוכר ולידוע לנו.
"כשהולכים בדרך אז הולכים בה, ולמעשה לא יודעים. לא יודעים ובכל זאת ממשיכים ללכת. לא משנה מה אנחנו חושבים, אנחנו תמיד יודעים מעט מאוד. הדרך חושפת בפנינו גם את האי ידיעה הזו וגם את הכוח להמשיך וללכת בה." (סנגופטה)
כל מה שצריך לעשות זה ללמוד איך להניח את הגוף, כי אז אפשר לזוז כמו שצריך....איך להניח לדברים כדי לנוע בחיים...

תפילה
"אלי היקר, למדני להתחיל מחדש -
לחדש עצמי יחד עם הבריאה,
כפי שבורא אתה כל יום מחדש.
הראיני כיצד להשתחרר מאילוצי הרגליי,
מכבלי חוסר בטחוני, ומאזיקי חרדותיי המופרכות.
למדני, אלי היקר, להתחיל מחדש -
לשבור את דפוסי האתמול;
לא לומר איני יכול - כשיכול אני;
לא לומר אינני - כאשר הנני;
לא לומר שתקוע אנוכי - בשעה שחופשי אני לחלוטין."
(רבי נחמן מברסלב)