המשבר האמיתי
ברשותכם אני רק אניח כאן הרהור קטן.
הרבה לפני משבר הקורונה כבר היה כאן משבר ענק. אני חושבת שהשבר המשמעותי שמזמן נוכח בחיינו ומהדהד בכל רמ"ח אברינו הוא עניין היחסים.
ריצת החיים למרחקים ארוכים הרחיקה אותנו מעצמינו וההשלכה העמוקה יותר של מציאות זו תהיה שאותו מרחק הרחיק אותנו אחד מהשני ושינה את טיבם של היחסים בכל ממד אפשרי.
לעיתים אני תוהה אם בכלל נשארו לבני האדם יחסים. יחסים אמיתיים שמשמעותם קשר, חיבור, הקשבה, חברות, עומק, אהבה, ראייה ונתינה ללא גמול.
כל סוג של יחסים תמציתו מפגש. התמצית הטהורה שכל מפגש מזקק מתוכו היא אהבה. ועדיין ישנו שלב ראשוני ומהותי לכל מפגש: המפגש שלנו עם עצמנו. מי שלא נפגש עם עצמו כיצד יוכל להיפגש באמת עם מישהו נוסף?
כיצד יוכל להיפגש עם בן זוגו, עם ילדיו, חבריו, שותפיו? כיצד יוכל לפגוש מורה או השראה בחייו? כיצד יוכל הוא בעצמו להיות להשראה וללוות בדרכו אדם נוסף?
קצב החיים שינה את המקצב. האוזן עסוקה ברעש הנשמע מבחוץ עד שאינה שומעת עוד את המנגינה הנשמעת עמוק מבפנים. הנעלם הכי חשוב במשוואה – נעלם. החיים כמו יישארו לעולם משוואה בלתי פתורה. אנשים יקדישו חיים שלמים לחיפוש אותו נעלם ולעולם לא יבינו שהוא לא נעלם. הוא תמיד כאן! בתוכנו.
"כשאתה לא מחפש דבר מה אתה מוצא?" שואל הזן. כנראה שאתה מוצא את מה שתמיד היה קיים.
ברגע שיהיה לנו שוב את המפגש עם עצמנו יהיו לנו שוב מפגשים ויחסים עם מי שסביבנו. לא נרוץ לכל פינה, לא נחפש בכל חור, לא נחליף מפגשים ויחסים רק כי אנחנו בהשתוקקות לעוד.
יחסים הם לא זוג גרביים. אתה לא מחליף כל יום ולא זורק לפח עבור זוג חדש ומנקר עיניים.
נאמר שיחסים הם שדה האימון הטוב ביותר עבורנו לעשות עבודה על עצמינו.
וכל זאת נכתב כדי להגיד לכולכם תודה מכל הלב. בזכות היחסים אתכם אני פוגשת את עצמי וממשיכה בעבודתי להיות קרובה אל עצמי ולהיות מי שאני עבור היחסים אתכם.
מסע דומה אני עוברת כבר 20 שנה עם המורה שלי ובימינו אנו זה כל כך לא מובן מאליו. יחסים מתחלפים מידי יום, מורים מתחלפים מידי שעה, קשרים מחזיקים דקות ספורות ומפגש אמיתי יורד לאט מסדר היום.
תודה לכם על המפגש ועל אופציה ליחסים שנותנים לי את שדה האימון הטוב ביותר ליחסים עם עצמי. אני מבחינתי תמיד אעמוד בשדה הזה ואפגוש באהבה כל אחד שיגיע לתוכו בעבור מפגש עם עצמו.