אמת

בבהגווד-גיטא מלמד קרישנה את ארג'ונה את שיעור היוגה החשוב ביותר. באחד המקומות באותו שיעור משמעותי ועוצמתי מזכיר קרישנה שעל פי הוודות ישנן 2 דרכים לעזוב את העולם: האחת באור והשנייה בחושך. זה העוזב בחושך - ישוב. זה העוזב באור - לעד יישאר בעצמי (בנצחי). מהותית מכל בעיניי תהיה ההבנה של הדרך. כיוון שבמידה ועזבנו בחושך סביר להניח שכך הייתה גם הדרך, כך נראו החיים. בעוד שאם עזבנו באור - דרך החיים הייתה באור. מתוך הבנה שהכול אמיתי והכול קיים, גם האור וגם החושך, עולות השאלות: מה מחשיך את חיינו? והיכן ממקום האור? על מנת לעזוב באור יש לחיות באור, יש לחיות עם אור.

בספרו "לב היוגה" מביא עבורנו דסיקשר תרגומים נוספים ומעניינים למילה יוגה. וכך הוא רושם:
יוגה היא תנועה מנקודה אחת לאחרת, גבוהה יותר.
יוגה זהו מצב בו הדברים חוזרים חזרה למקומם.
להגדרות אלו ואחרות יש דבר אחד במשותף: הרעיון שמשהו משתנה. שינוי זה חייב להביא אותנו לנקודה שבה לא היינו קודם לכן. נקודת המוצא חשוכה. אך המיקום הזה יכול ואפשר שישתנה. וזהו מצב של עבודה.

מתי מתחיל המסע? היוגה אכן מתחילה בנקודה כלשהיא לאלו שבחרו בה אך אין זה אומר שהמסע מתחיל איתה. מתי מתחיל המסע הרוחני ביוגה? ברגע שאתה פוגש/נפגש עם עצמך ומבין שיש עבודה לעשות, מבין מהי נקודת ההתחלה שלך, מבין את קונספט האור והחושך. אתה מתחיל להתחבר לחיים מתוך איכות, תשומת לב, הקשבה, דיוק, כנות, ומבין שיש אפשרות למפגש עם האור (אולי אפילו מתוך מפגש עם החושך).

החושך במסורת היוגה נקרא אווידיא. זוהי החשכה בה אנו נמצאים. זהו המעטה שמסתיר עבורנו כרגע את האור. מעטה האווידיא מערפל את יכולת הראייה שלנו את האור. כלומר שהאור, הבהירות, הינו הבסיס של כולנו אך וילון האווידיא עומד מולו ומסתיר אותו.

הרבה מאוד פעמים קשה לנו לתפוס את האור, או לשמרו כיוון שטבעם של החיים להיות במצב של שינוי וזרימה. אך אם נמשיך ללכת על פי החשיבה היוגית נגלה שיש משהו שיכול לתפוש את השינוי התמידי של הדברים, מכיוון שהוא עצמו אינו נתון לשינוי. זוהי העצמיות שבנו-הפורושה. משהו עמוק בתוכנו שבאמת יכול לראות ולהכיר את טבעם האמיתי של הדברים. כשאתה נפגש עם זה – אתה מתחיל לראות אחרת את כל המצבים, כולל את העובדה שהם במצב של שינוי מתמיד. הכוונה להתבונן אל החיים אחרת. לא באופן שהורגלת. אלא באופן שחשפת. להתבונן אל השינוי (אל החיים) מתוך האמת, מתוך עצמיותך, מתוך האי שינוי. גם הפורושה (אותו עצמי) עטופה במעטה האווידיא לכן המשאלה היא להדליק את האור על עצמך. בנוכחות האור- נמוג החושך, או לפחות מתמעט.

במה מתבטאת האווידיא? היכן החשכה בחיים?
• בהגדרות, באגו שמעצים סיפורים, שינויים, זהויות. באיכות שמעצימה את הסיפור החיצוני, דווקא את מה שנמצא בשינוי ופחות את מי שיכול לראות את הכול באופן אמיתי – העצמי.
• רצונות, השתוקקויות.
• דחיות, מרחק, אי-חקירה, אי התמודדות, אי ראיית הדברים לעומקם.
• פחד. פחד מהמוות. פחד/היצמדות לחיים. הפחד מהמוות גורם לאחיזה בחיים בכל הכוח. אתה מייצר קיבעון על החיים כפי שאתה מכיר במקום להצטרף לטבעם שהוא שינוי. היוגה הרי מראש אמרה: משהו משתנה. 

אין דרך להדליק את האור אם אינך מוכן לשינוי. אתה בטוח זקוק לו, עכשיו רק נשארת השאלה האם אתה פותח דלת עבורו. מטרת היוגה להיות בהלימה עם החיים. לתמוך בשינוי. החיצוני ממילא קורה , עכשיו השאלה האם הפנימי גם? כדי להיות מסוכרן עם החיים, עם הזרימה, אתה יכול ומוזמן למצוא מבט אחר בתוכך. את מבטו של העצמי, את מבטה של האמת. אפשר שמכאן החיים יהיו מתוך העצמי, יהיו מתוך האמת, יאפשרו עוד יותר חופש בתוכם.

מטרת היוגה על פי פטנג'לי ברורה ובהירה:  להפחית את האוודיא. להפחית את החושך. לפתח מרחב של אור. לעזוב באור. להגיע ע"י תרגול על כל רבדיו לרמה גבוהה יותר מההבנה הרגילה שלנו, היום יומית. אנחנו נדרשים לשנות את הפרספקטיבה היום יומית. מעצם היותה דרשנה (מבט), יוגה הופכת לדרך נוספת לראות. אפשר שעם הזמן אתה כבר פחות ופחות רואה בחושך (כלומר לא רואה בכלל) אלא מתחיל לראות באור (כלומר מתחיל פשוט לראות באמת).

איך בפועל עושים זאת?
ע"י קרייה יוגה. ע"י עשייה, תרגול. וכפי שאומרת הסוטרה: ההצלחה היא עם הזמן ועם ההתמדה.
טאפס – אתה מתחיל להסיר את מה שאין לך צורך בו. מתמסר לתהליך של ניקוי/טיהור פנימי. מנקה מעצמך את גורמי החושך, מפנה מרחב לאור.
סוודיאיה – שואל שאלות. מעלה את מימד האור. מתחיל להכניס בהירות עד לכדי שקיפות. בתהליך זה אנו מפתחים הבנה עמוקה יותר של עצמנו, ואולי אפילו פוגשים משהו פנימי יותר.
אישוורה פרינדהאנה – נתרכז באיכות הצעדים לאורך הדרך במקום הפירות, במטרה. נאפשר למטרה להישאר במקום גבוה מאיתנו ונתמסר (מלשון נהייה במסירות) לדרך עצמה. נהייה במסירות אל עצמנו. כשהמטרה גבוהה ממני ואני במסירות לדרך עצמה, יוגה היא אכן תנועה מנקודה אחת לאחרת – יותר גבוהה.

כל מה שאנחנו עושים ביוגה – בין אם זה תרגול אסאנות, נשימה, מדיטציות, בין אם התבוננות בתשומת לב, חיפוש עצמי או חקירה של שאלה כלשהיא- מטרת כל אלה היא הפחתת האווידיא. אפשרות לפתח מרחב של אור. אפשרות לעזוב באור.

רוסו הוא זה שאמר שהאדם נולד חופשי, ובכל רגע, הוא כבול באזיקים. בפיזיקה: מה זה צל? זה בעצם חסימה של גלי אור. כשגל אור פוגע בחומר אטום, הוא נשבר וחוזר חזרה ואינו עובר דרכו, לעומת חומר שקוף, שאמנם גם שם הוא נשבר, מוסט, אבל דרכו הוא כן יכול לעבור. וכמו שהמסורת אומרת: האדם הוא שלם, הוא רק צריך לפקוח עיניים ולהסיר את המיותר. לפי הסימבוליקה הזו, הדרך (כלומר המציאות) היא כבר מוארת, רק צריך לאפשר לאותם גלי אור לעבור דרך השכבות האטומות שלנו, השכבות שיוצרות את הצללים, על ידי הסרתם, או לגרום לאותן שכבות להיות שקופות יותר, כדי לאפשר לגלי האור להגיע אלינו. כלומר נולדנו עם היכולת לראות, להיות חופשי, רק צריך להסיר את אותם אזיקים, את אותן שכבות אטומות, כדי להמשיך בדרך, שהאור מראה לנו אותה.

נמסטה.