אז למה אסאנה?

מתוך מסורת שמדברת על חופש, על העצמי, על שחרור מכל הזדהות, על אולטימטיביות של נוכחות, על עבודה רוחנית פנימית ועמוקה, מדוע ישנו הצורך לעבוד עם או לעבור דרך משהו ששייך במבט ראשוני לאסכולה פיזית, לממד החומרי, הגשמי, הזדהותי?? מדוע אסאנה? מדוע גוף?

תפיסת הפסיכו סינתזה אמרה זאת באופן הבא למרות שכל מסורת קודמת ומאוחרת לה אמרה זאת באופן דומה וייחודי לה: הself הונח בתוך הI.
המהות שלנו נמצאת עמוק בתוך הדמות/הסיפור/הזהות/הגוף שלנו. אנחנו כאן כיוון שכל אחד מאתנו הוא I גדול. אבל כדי להיות כאן באמת יש צורך בהגשמה, במפגש עם המהות האישית העמוקה מכל, עם הייעוד, יש צורך במציאת האמת הפנימית זו שהכי קרובה למי שאני באמת, יש הכרח לאותנטיות, למשהו שהוא מעבר לתעודת הזהות שכל אחד מאתנו מחזיק בידיו. ישנה תפילה משותפת, אילמת, עמוקה, לא לחפש אחר עוד ועוד זהויות עצמיות, אלא למצוא את הנוכחות הטבעית והלגיטימית (ואולי היחידה), לפגוש במקום שישנו כבר עמוק בתוכנו, בין אם זה בתחושה, בידיעה, באמונה, בהרגשה, בין אם זה לרגעים, או לתקופה, או כדרך חיים שמנחה.

הI הוא כלי של הself. הסיפור שאנו מספרים ולפיו חיים אמור (ואפשר) שיהיה בשירות הself.

כדי שנוכל להיות כאן כמי שנועדנו להיות עלינו לחיות את חיינו כהשתקפות של הself שבתוכנו כיוון שהמהות של הself זה מה שהופך כל אחד מאתנו להיות הוא באמת. זה מה שעושה אותך – אתה. ולכן החיים וכל אותם דברים שמקופלים בתוכם (יחסים, קריירה, צורת חיים, בחירות וכן הלאה) צריכים לתמוך ולהיות מסוגלים לשקף עבורנו את העצמי, המהות שלנו.
מטרת הI הינה לשקף את הself. כפועל יוצא אנו מבינים שחשוב וצריך שיהיה I אבל שיהיה בשירות הself.

הגוף הינו הכלי העיקרי והמרכזי איתו אנו חיים. ולכן מופיעה האסאנה בצניעותה וביופייה: על מנת להביא את הגוף לממד יותר פתוח, חופשי, שקט, עדין, גמיש, נינוח, יציב. ועם כבר אסאנה אז חובה שנוסיף ממד לא פחות חשוב – הנשימה, המוסיקה שכל הזמן מתנגנת ברקע התנוחה. החיבור.
כשהכלי נכון, מאפשר, נגיש, ובכלל שיש את ההבנה שיש כלי והוא גם מכיל משהו בתוכו וגם משמש ככלי, אפשר שהעבודה פנימה, המפגש האותנטי עם מי שאני, עם עצמי, עם האמתי, עם זה שיכול להביא אותי לאושר ולהגשמה עוד בחיים – קיים ואפשרי.

תעודת זהות הכחולה שיש לכל אחד מאתנו לא מקנה לנו את הזהות האמיתית. היא רק מראה, על כל הזהויות והפרטים המופיעים בה, את תקציר הסיפור שסופר ושעדיין אנו מספרים. הנוכחות שמביאה העבודה הרוחנית הפנימית רק היא בלבד יכולה לחשוף בנו את מי שאנו באמת ומשם עלינו לחיות את חיינו מתוך משאלה שכל מה שאנו עושים ובוחרים וכל מי שאתו אנו נמצאים וחיים יוכל לתמוך באפשרות שנהיה באמת עצמנו.
נאמר שהסבל בחיים מופיע כאשר הI לא משקף את הself ואם נביט בכנות אל חיינו נוכל להסכים עם זה. כל פעם שמשהו לא היה נכון באמת, לא היה קשוב, לא היה אותנטי, לא היה חופשי מתוכי, לא היה שקט – התוצאה הייתה פחות ידידותית – גם לסביבה ובעיקר לי, לעצמי, בתוכי.
אסאנה הינה מהותית וחשובה במידה והיא משרתת את העבודה העצמית, הפנימית. עליה להוציא את העצמי שבנו לידי ביטוי ולא להעצים את ה"אני". לכן אין בה רעש, יש בה שקט. אין בה הישגיות, יש בה דרך. אין בה כוח, יש בה רכות וענווה, אין בה "גוף במשקל כבד" (הכוונה למלוא החשיבות והמשקל אנו נותנים לו) אלא נוכחות במשקל נוצה דרך האסאנה אנו אמורים לראות את עצמנו. ולא אותנו.

אסאנה יכולה ואמורה להביא אותנו למצב סטווי יותר, שקוף יותר, קרוב יותר, אותנטי יותר ואם כך הוא המצב, ההשלכה של תרגול באופן כזה תהיה שאנו נהיה טהורים כמו "נקיים" יותר להיות עצמנו ומשם הדרך בטוחה ואפשרית לשחרור, לחופש, לאושר, שמחה, חסד, הכרת תודה. אתה חי כמי שאתה, כעצמך, לא כמישהו אחר, לא כמשהו אחר, אתה פחות סובל, החיים בעלי משמעות לפתע, זה לא עוד יום ועוד יום, זה חיים, זה כל רגע.
זה אפשרי.
יש כלים.
יש גם אסאנה.