אור וצל
"כשאני מחביא את עצמי, הצל שלי נחשף" נאמר במסורת הזן.
כל אדם מתהלך בעולם. עובדה זו ברורה. השאלה החשובה היא אם זה האדם שמתהלך, או הצל שהולך לפניו?
האם אנשים הם עצמם או צללים של עצמם, מעבירים חיים שלמים בהיחבא?
*צל הוא מחסור באור. כשגוף אטום כלשהו חוסם את הדרך של האור יש צל באזור החסום.
*האור לא עובר דרך עצם אטום וכך נוצר הצל.
אלו ההגדרות שמצאתי למילה צל.
אטימות היא לסגור את עצמינו כלפי פנים כלומר להיות פתוחים רק כלפי חוץ. מי שפתוח רק כלפי חוץ הוא למעשה צל של עצמו. הוא מחביא את עצמו. הוא חסר אור. האור שהוא מקרין החוצה אינו באמת אור. זוהי רק אחיזת עיניים. כל האיכויות מופיעות קודם כל פנימה ורק לאחר מכן מוקרנות החוצה. ישנו אור גדול שמפיץ בהירות ופניות, וצל, כפי שידוע לא מתקיים באור.
העניין הוא לחשוף את עצמנו לאור, כלומר לחשוף עצמנו פנימה אל מול עצמנו. זה לא נקרא להיחשף. אנשים נמנעים או חוששים מלהיחשף לעולם ובהבנה פנימה החשש האמיתי שלהם הוא בעצם להיות מי שהם. להיחשף זו עדיין סוגיה שעוסקת בחיצוניות. לחשוף - זוהי עבודה פנימית שמביאה אור ומגרשת את הצל. מי שממשיך להיות בהיחבא, מנציח את הצל וחוסם את האור.
התרגול שלנו הוא ללכת בעולם ללא צל, כמי שאנחנו.
ואז.... יש מלא אור. אין אטימות. אין חיים שלמים לעבור. יש כל רגע חיים שלמים לחיות.